טלבר נ' בנלאומי בע"מ

פסק דין

רקע כללי וטענות הצדדים

התובע בן 88. במשך שנים רבות הפעיל משרד של ארגון תערוכות וירידים בינלאומיים. בשנת 2006 העסק צומצם בשל גילו של התובע והועבר לדירתו.

במשך שנים רבות השתמש התובע במערכת טלפונית מסוג יהלום ששכר מהנתבעת תמורת דמי שכירות חודשית. לטענת התובע, הוא היה מרוצה מתפקוד מערכת היהלום.

לטענת התובע, בחודש אוקטובר 2009 הוצע לו ע"י איש שירות מטעם הנתבעת, בשם ניצן (להלן: "ניצן"), להחליף את מערכת היהלום במערכת חדשה מסוג אריה; לטענתו, ניצן החתים אותו על טפסים ונספחים הכתובים כולם באותיות קטנות; להפתעתו, חודש לאחר התקנת המערכת החדשה, נתקבל אצלו חשבון חודשי מהנתבעת על סך 13,980 ₪; בעקבות כך הוא הבין, כי ניצן החתים אותו על מסמכי רכישה של מערכת מסוג אריה ולא על השכרה.

התובע ממשיך וטוען כי, הוא אדם מבוגר שסבר לתומו שמדובר בשדרוג המערכת ולא עלה על דעתו כי מדובר ברכישת מערכת חדשה ובהתחייבות למשך 5 שנים. לטענתו, אילו ידע כי מדובר ברכישת מערכת ולא בהמשך השכירות, הוא לא היה חותם על המסמכים, וזאת, בין היתר, לאור כוונתו לפרוש מעבודתו בסוף שנת 2010.

התובע מוסיף וטוען כי, החתמתו על המסמכים נעשתה תוך הטעיה, ניצול מצבו וחוסר הבנתו, לנוכח גילו המתקדם.

התובע ממשיך וטוען כי, הוא ביקש מספר פעמים מהנתבעת לבטל את העסקה, אולם בקשתו סורבה; ההצעה היחידה שהוא קיבל מהנתבעת הייתה לצמצם את תקת התשלום לשנה במקום חמש שנים; לטענת התובע, בעקבות כך, הוא הודיע לנתבעת על ביטול העסקה וביטל את אמצעי התשלום; כתוצאה מכך, נוצרה נגדו יתרת חוב אצל הנתבעת בסך כ- 15,000 ₪.

התובע מבקש להצהיר על בטלות העיסקה ולחייב את הנתבעת בהוצאות.

מנגד טוענת הנתבעת כי, התובע חתם על חוזה לרכישת מערכת מרכזיה טלפונית מסוג אריה, מתוך גמירות דעת ומתוך רצון חופשי מלא; ממסמכי העיסקה עליהם חתם התובע, עולה בבירור כי מדובר בעיסקה לרכישת מרכזיה שהתובע התחייב לשלם תמורתה בסך 200 ₪ לחודש במשך 60 חודשים; חזקה על התובע שחתם על מסמך שהוא ידע מה תוכנו ונתן לו את הסכמתו; על-פי סעיף 7 להזמנה, עם התקנת המרכזיה החדשה, פקעה זכותו של התובע לבטל את העסקה.

הנתבעת ממשיכה וטוענת כי, הנתבעת לא ידעה ולא היה עליה לדעת מהו גילו של התובע, ולא יכלה לדעת שהתובע מתכוון לסגור את עסקו במהלך השנה הקרובה; התובע אינו צרכן שאינו יודע על מה הוא חותם; מדובר במרכזיה שנרכשה לעסקו של התובע, ולפיכך יש לצפות שהוא הבין את תנאי העיסקה.

עוד טוענת הנתבעת כי, מכל מקום, אם בית המשפט יחליט על ביטול העסקה, יש להתנות את הביטול בתשלום פיצויים לנתבעת בגובה 80% משווייה של המרכזייה בתוספת עלות התקנתה ופירוקה המוערכת בכ- 800 ₪.

דיון ומסקנות:

לאחר שנתתי את דעתי למכלול החומר שהוגש בתיק ושמעתי את העדויות בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

מטעם התובע העידו התובע ומזכירתו, הגב' הייזל דוברין; שניהם אנשים בגיל מתקדם; ניתן היה להתרשם בצורה ברורה מאותות גילו המופלג של התובע, שכאמור, כיום הוא כבן 88; ניכר כי התובע סובל מקשיי שמיעה ומצויד במכשיר שמיעה; התקשרות עם התובע לא הייתה קלה לנוכח קשיי השמיעה שלו, והדבר התאפשר בעזרת מזכירתו, הגב' דוברין.

מעדותם של התובע והגב' דוברין עלה כי, נציג הנתבעת- ניצן , הכיר את התובע במשך זמן רב; הוא הכיר את תנאי העיסוק שלו ואת נסיבותיו האישיות, לרבות גילו המתקדם והבין שהתובע אינו אמור להמשיך בעיסוק זה במשך זמן רב (ראו עמ' 1 לפרוטוקול הדיון, ש' 25-26; עמ' 2, ש' 1-3).

גב' דוברין מסרה בעדותה: "הוא הציע לנו לשדרג. התובע הסכים. אנחנו את היהלום קיבלנו בתור שכירות. הטכנאי אמר שזה לא יעלה לי הרבה יותר ממה שאני משלמת היום. הוא לא הסביר לנו שהתנאים משתנים. אנחנו הבנו ממנו שאנו ממשיכים באותה שיטה ומשלמים בכל חודש שכירות למערכת". (ראו עמ' 1 לפרוטוקול, ש' 16-18).

באשר לחתימה על המסמכים העיד התובע: "חתמתי כמו שחותמים על דברים". ראו עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 5-6).

הנתבעת לא דאגה להביא את נציגה, מר ניצן, לעדות בית המשפט. כידוע, על פי הפסיקה, אי-הבאת עד מטעם צד שנמצא בהישג ידו, ללא הצדק סביר, תפעל לרעתו של אותו צד. לדעתי, כלל זה מקבל משנה תוקף בנסיבות המקרה שלנו, שכן לנוכח התרשמותי מהופעת התובע בדיון, יש מקום לסברה שמר ניצן נמנע מלהתייצב לעדות בבית המשפט מול התובע.

זאת ועוד: עיון במכתב ההזמנה שעל פיו נקשרה העיסקה מעלה כי מודבר בחוזה אחיד שתניותיו נוסחו מראש; הוא כולל מספר מילים המשורבטים בכתב יד שאינו ברור דיו, ושורות דחוסות של תניות הכתובות בכתב קטן שלא בנקל ניתן לקרוא אותם.